הרצאתו של פרופ' ישראל יובל, במסגרת סדרת הרצאות 'מדוע' של האוניברסיטה העברית.

תקציר ההצראה:
המנונה של מדינת ישראל מצהיר, כי התקווה להיות עם חופשי בארץ ישראל בת שנות אלפיים היא. מניין השנים הזה מתייחס אל חורבן בית המקדש בשנת 70 לספירה כאל מאורע המציין את ראשיתה של הגלות היהודית. "החורבן" אינו רק חורבן המקדש, אלא גם חורבנה של הריבונות היהודית בארץ ישראל והיציאה לגלות. ההנחה הסמויה היא שרומא הגלתה את עם ישראל מארצו. ואולם ההגליה מן הארץ לאחר חורבן הבית השני אינה עובדה היסטורית. המדובר במיתוס, בסיפור היסטורי המשקף עולם של דימויים. מיתוס ההגליה מהארץ משרת לכאורה היטב את התביעה הציונית ל"שיבת ציון". מי שגורש מארצו בעל כורחו רשאי לתבוע לעצמו את "זכות השיבה". והנה, את מיתוס הגירוש מן הארץ לא הציונות יצרה, אלא הוא נעוץ עמוק בתוך קרקע גידול עתיקה, ומשורשיו הקדומים השתרגו ענפים סבוכים ומפותלים. ההרצאה תוקדש לבירור שורשי המיתוס ולתפקיד שהוא מילא בעיצוב התודעה ההיסטורית היהודית והנוצרית כאחד.

(המשך…)

במערות מדבר יהודה נמצאה ספרייה שכולה ספרי קודש, הכוללת כתשע מאות ושלושים חיבורים שלמים ומקוטעים, רבים מהם העתקים של חיבורים מקודשים, כגון מספר עותקים של מגילת תהילים וכמה עותקים של ספר היובלים. רבים מהחיבורים שנמצאו במערות קומראן (הכוללים את כל האסופה המקראית מלבד מגילת אסתר), לא היו ידועים כלל עד לעשור שבין 1947-1956 בו נמצאו המגילות. בהרצאצה תעסוק פרופ' רחל אליאור בשאלה האם יתכן שזו רק יד המקרה שספרייה גדולת מימדים מעין זו נותרה מחוץ לגבולות הזיכרון היהודי במשך למעלה מאלפיים שנה, או האם היא נותרה "בחוץ" כשם ש"הספרים החיצונים" (שמקורם העברי והארמי של כמה מהם נמצא בין המגילות) נותרו בחוץ? האם מי ש'הוציא החוצה' את הספרים החיצוניים בתהליך הקנוניזציה ואסר על הקריאה בהם הוא מי ש'השאיר בחוץ' את המגילות?
ההרצאה ניתנה במסגרת סדרת הרצאות 'מדוע' של האוניברסיטה העברית.
(המשך…)

פרופ' רחל אליאור מהאוניברסיטה העברית בירושלים מדברת על גן עדן והתמורות שנעשו בו ביהדות ובדתות אחרות. ההרצאה ניתנה במסדרת סדרת הרצאות 'מדוע'.

תקציר ההרצאה:
`גן בעדן מקדם` (בראשית ב, ח – ג, כד), הוא המקום שבו מתחילה העלילה האנושית על פי המסורת המקראית ובו מוגדרים מושגי היסוד שלה הקשורים במעבר מטבע לתרבות ובהבחנה בין אל, אדם ועולם. בסיפור גן עדן, המתואר במסורת העתיקה כאתר מקודש המצוי מעבר לגבולות הזמן והמקום, נזכר לראשונה דיאלוג בין אל נצחי בורא לאדם נברא בן חלוף, שם נזכרת לראשונה החלוקה הארכיטיפית לאיש ואישה, ההבחנה בין תום לידיעה, בין ערום ללבוש, פקיחת העיניים בעקבות האכילה מעץ הדעת וההסתתרות, הכרוכה בבושה, אשמה ופחד, כמו ההבחנה הראשונית בין איסור והיתר, בין חטא ועונש, בין שולט לנשלט, ובין הנצחי והחולף. גן העדן, מקום ההתוודעות הראשוני לאל בורא ומצווה ולאדם נברא ומצוּוה, הפך במהלך הדורות למושג דיאלקטי הקשור בראשית האדם ובאחריתו, בגירוש האדם ובמקום מנוחתו, במושגי שכר ועונש, גמול וקידוש השם, נחמה ותקווה. לסיפור גן עדן נודע מקום מרכזי בהנמקה לסדר הפטריארכאלי שבו גברים שולטים על נשים בתוקף הקללה 'והוא ימשול בך' ומדירים אותן בשל קללה זו, הנגזרת מסיפור מיתי עתיק, ממוקדי הלימוד והסמכות, הדעת והמשפט הקשורים בכתבים מקודשים, מימי קדם ועד ימינו. לסיפור גן עדן נודע מקום מרכזי בהגדרת תבנית על זמנית של המקום המקודש הקשור בכרובים ובמרכבה – מקום הקושר בין גן עדן הנצחי והמקודש, למקדש על הר ציון, הוא הר הבית בעת העתיקה, שבו עמדה מרכבת הכרובים ובו נשמרו מעגליו הנצחיים של הזמן. מושגים אלה בגלגוליהם בתמורות ההיסטוריה הפכו כולם לתשתית תרבותית בעולמם של בני הדתות המונותיאיסטיות בהקשרים רבים הנפרשים בין ראשית החיים לאחריתם.
(המשך…)