פרופ' רחל אליאור מהאוניברסיטה העברית בירושלים מדברת על גן עדן והתמורות שנעשו בו ביהדות ובדתות אחרות. ההרצאה ניתנה במסדרת סדרת הרצאות 'מדוע'.

תקציר ההרצאה:
`גן בעדן מקדם` (בראשית ב, ח – ג, כד), הוא המקום שבו מתחילה העלילה האנושית על פי המסורת המקראית ובו מוגדרים מושגי היסוד שלה הקשורים במעבר מטבע לתרבות ובהבחנה בין אל, אדם ועולם. בסיפור גן עדן, המתואר במסורת העתיקה כאתר מקודש המצוי מעבר לגבולות הזמן והמקום, נזכר לראשונה דיאלוג בין אל נצחי בורא לאדם נברא בן חלוף, שם נזכרת לראשונה החלוקה הארכיטיפית לאיש ואישה, ההבחנה בין תום לידיעה, בין ערום ללבוש, פקיחת העיניים בעקבות האכילה מעץ הדעת וההסתתרות, הכרוכה בבושה, אשמה ופחד, כמו ההבחנה הראשונית בין איסור והיתר, בין חטא ועונש, בין שולט לנשלט, ובין הנצחי והחולף. גן העדן, מקום ההתוודעות הראשוני לאל בורא ומצווה ולאדם נברא ומצוּוה, הפך במהלך הדורות למושג דיאלקטי הקשור בראשית האדם ובאחריתו, בגירוש האדם ובמקום מנוחתו, במושגי שכר ועונש, גמול וקידוש השם, נחמה ותקווה. לסיפור גן עדן נודע מקום מרכזי בהנמקה לסדר הפטריארכאלי שבו גברים שולטים על נשים בתוקף הקללה 'והוא ימשול בך' ומדירים אותן בשל קללה זו, הנגזרת מסיפור מיתי עתיק, ממוקדי הלימוד והסמכות, הדעת והמשפט הקשורים בכתבים מקודשים, מימי קדם ועד ימינו. לסיפור גן עדן נודע מקום מרכזי בהגדרת תבנית על זמנית של המקום המקודש הקשור בכרובים ובמרכבה – מקום הקושר בין גן עדן הנצחי והמקודש, למקדש על הר ציון, הוא הר הבית בעת העתיקה, שבו עמדה מרכבת הכרובים ובו נשמרו מעגליו הנצחיים של הזמן. מושגים אלה בגלגוליהם בתמורות ההיסטוריה הפכו כולם לתשתית תרבותית בעולמם של בני הדתות המונותיאיסטיות בהקשרים רבים הנפרשים בין ראשית החיים לאחריתם.
(המשך…)