הרצאתו של פרופ' יואל רק, אוניברסיטת תל-אביב.
בשנות השבעים של המאה העשרים חל מהפך בדרך בה נתפסה ההיסטוריה האבולוציונית של האדם. תגליות מתחום הביוכימיה ולאחר מכן מתחום הביולוגיה המולקולרית, הצביעו על כך שהשיפנזה, לא רק שהוא-הוא קרובנו המידי, אלא שקרבתו של זה אל האדם גדולה אף מקרבתו אל הגורילה והאורנג אוטנג. קרבה כה הדוקה יש לה, בהכרח, משמעות לגבי אורך הזמן שעבר מאז הפיצול, שכן שני הדברים קשורים בקשר הדוק. תקפותו של "השעון המולקולרי", רעיון שפותח גם הוא באותם ימים, איפשר להציע לראשונה תאריך למועדה של אותה התפצלות; 5-7 מיליון שנה, אירוע שבמונחים גיאולוגיים קרה רק אתמול.
במקביל, הלך רקורד המאובנים וגדל בהתמדה, פרי מאמצים גדולים. מין אחד שנתגלה בצפון אתיופיה, מהווה את גולת הכותרת של תעוד האבולוציה של האדם: אוסתרלופיתקוס אפרנסיס. מין מאובן זה הוא שעטנז מופלא של תכונות האדם והקוף. לאחרונה, לאחר שנתגלתה גם גולגלתו, התברר כי יש בו משום תמיכה מושלמת לא רק ברעיון המקובל של התפתחות האדם מן הקוף, אלא גם אישוש להצעותיהם של הכימאים והביולוגים המולקולריים, הן לגבי קירבתו הגדולה לשימפנזה והן לגבי לוח הזמנים של אירועים אלו. סיפור גילויים של מאובנים אלו (ובמיוחד סיפור מציאתה של הגולגולת ברבדים מהתקופה הקריטית של למעלה משלושה מיליון שנה) ומשמעותם לגבי הידוע לנו כיום על אבולוציית האדם הוא נושאה המרכזי של ההרצאה.
29/11/2010
(המשך…)