הרצאתו של פרופ' יעקב קריב, האוניברסיטה העברית בירושלים.
תקציר: קיבולת המוגבלת של הזיכרון לטווח קצר היא אחד המאפיינים המבניים החשובים ביותר של המערכת הקוגניטיבית. מגבלה זו שבה אנשים בוגרים מסוגלים להתייחס בו- זמנית ל2±7 פריטים קובעת אספקטים רבים של התפקוד הקוגניטיבי. בהקשר הנוכחי, מגבלה זו קובעת את גודל המדגם עליו יכולים אנשים להתבסס בבואם להסיק מסקנות לגבי מאפייני העולם בו הם פועלים.
מכיוון שהסתמכות על נתוני מדגם קטן עלולה להביא לאפיון שגוי של העולם נראה, במבט ראשון, כי מגבלת הזיכרון לטווח קצר פוגעת בתפקוד הקוגניטיבי. בחינה מדוקדקת יותר מגלה, עם זאת, כי הניתוח שלעיל פשטני מדי. מסתבר כי הסתמכות על מדגם קטן גורמת לראיית מתאמים בין משתנים כחזקים יותר מאשר הינם באמת, וראיית השונות סביב הממוצע (ומכאן, תפיסת הסיכון) כקטנה יותר מאשר היא באמת.
מחקר אמפירי גילה כי אנשים אינם מתקנים הטיות סטטיסטיות אלה, דבר הגורם לתפיסת העולם כמסודר יותר מאשר הינו באמת. ייתכן מאד שהטיה זו אינה מפריעה, ואולי אף עוזרת לתפקוד. נוסף לכך, הסתמכות על מדגם קטן של אירועים אחרונים עשויה לסייע, לא לפגוע, בגילוי שינויים בסביבה — אחד מהתפקידים החשובים של המערכת הקוגניטיבית.
לבסוף, הסתמכות על מדגם קטן יכולה להביא להתנהגות בחירה הנראית קפריזית ושגויה, אך דווקא התנהגות כזו עשויה לעודד סוכנים המעוניינים להיבחר על-ידי מקבל ההחלטה להשתדל יותר ולהציע מוצרים בעלי איכות גבוהה יותר.
מכלול האפקטים הללו מצביע על-כך שהקיבולת המוגבלת של הזיכרון לטווח קצר מציעה מספר יתרונות העשויים לאזן את החסרונות הנובעים ממגבלה זו.

תגיות: האוניברסיטה העברית, יעקב קריב