הרצאתו של פרופ' מיכה ספירא, במסגרת סדרת הרצאות 'מדוע' של האוניברסיטה העברית.
תקציר: הפוטנציאל הטמון בחיבור ישיר בין מוח למכונה מצית את דמיוננו מזה עשורים. כיום בעידן הטכנולוגיות המתקדמות בתחום המחשבים, הרובוטיקה והנוירו-ביולוגיה קל לדמיין:
* כיצד ניתן להחליף אברים פגועים כגון עניים בהתקנים אלקטרוניים.
* לאחות אזורים שנפגעו בחוט השדרה והמוח וע"י כך לתקן שיתוק.
* כיצד לחבר למוחו של משותק התקנים שיקלטו גלי מוח וישדרו אותם לרובוטים שיבצעו פעילויות חיוניות ב"שם המשותק".
הדמיון לא פוסח כמובן על היתרונות והעניין הרב שמעוררת האפשרות ליצור מחשבים היברידיים שמנצלים את יתרון המהירות של התקני סיליקון והיצירתיות של המוח.
המרחק בין הדמיון והמציאות בתחום זה הולך ומצטמצם אך עדיין קיימות שאלות בסיסיות וטכנולוגיות לא פתורות. מדובר בעיקר בקושי ליצור ממשק יעיל בין שני עולמות שנבראו ע"י ישויות שונות, בעזרת תהליכים בלתי תלויים, על צירי זמן שונים, תוך שימוש בתהליכים פיזיקאליים וכימיים שאינם מתיישבים זה עם זו: עולם החי (יציר הבריאה או האבולוציה) ועולם הסיליקון (יציר האדם).
בהרצאה יוצגו הסוגיות המדעיות והקשיים הטכנולוגיים העומדים בפנינו ביצירת ממשק אפקטיבי, אמין והדיר בין נוירונים (תאי עצב) ובין התקנים אלקטרוניים ומה צופן העתיד.
06/01/2013

תגיות: האוניברסיטה העברית, מיכה ספירא