מעולם לא חשבתי שנעמי שמר "גנבה" את "ירושלים של זהב" וגם כששמעתי את המקור הבאסקי היה ברור לי, שהייתה כאן לכל היותר השפעה בלתי מודעת ובוודאי לא פלגיאט מכוון. אינני רואה כל אפשרות לכך, שמלחינה ברמתה של נעמי שמר, על מעייני היצירתיות שפיכו בה, תזדקק לפלגיאט.

עם כל זאת, שמחתי לשמוע את הרצאתו של בנה ואני מקווה, שהיא שכנעה ותמשיך לשכנע את אלה, שאולי היה צל ספק בלבם. אני מאחלת לכל אם בן כמו אריאל הורוביץ, שלא רק רוצה להתייצב לצד אמו ולזכות אותה מאשמה מכוערת, סנסציונית ואווילית, אלא גם מסוגל לעשות זאת בחן, בתבונה ובכישרון.

כל הכבוד, אריאל, לך ולזכר אמך.

מעניין מרגש ומחכים.